לפני שאתה נכנס לשיחה, זה מה שכבר נאמר. לא תקווה, מילים שלו.
בתחתית הדף יש כפתור "אני מאשר, יוצאים לדרך" ששולח לך וואטסאפ. אם הוא לוחץ עוד לפני השיחה, השיחה הופכת לשיחת תודה.
גיבוי להדפסה או למייל:
הכנס, הסרטון, מה שאמיתי. בלי למרוח.
ואז שקט. בזום מילאת את השקט בשאלה ("יש משהו שלא סגור לך?") ולקחת ממנו את הרגע. הפעם השקט עובד בשבילך.
הפריסה שכבר הצעת בזום. היא לא כתובה במסמך בכוונה, היא הקלף שלך לרגע הזה: 6,000 עם האישור, 6,000 באבן הדרך. לא להמציא פריסה חדשה מעבר לזה.
התשובה במסמך, סעיף "בעלות": הקוד והמנוע נשארים שלי, כמו שצלם מוסר תמונות ולא את המצלמה. בזום השאלה הזאת עלתה והתשובה החליקה. הפעם היא כתובה.
ההדרכה במסמך כוללת אותה. אם הוא רוצה שתראה קודם, מצוין:
אם הוא שואל "איזו הדרכה": שתי פגישות, עמוד הדרכה בעברית, סרטון מסך של 5 עד 8 דקות, ומפגש מדידה אחד על המכשיר והרשת שלה. כל אלה נבנים בחודש ההטמעה, אחרי הסגירה. היום הם עוד לא קיימים.
בלי מחיר, בלי פרטים.
לא להוריד. לשאול:
ולפי התשובה, הפריסה או הבהרה. זהו.
לשלוח לאריה ולדקלה את הצעת הפורטל, גם היא חיה עם כפתור אישור. מחיר הקמה 6,000, שלושת אלפים ושלושת אלפים.
לרשום את התאריך בהודעה ("מעולה, אז ראשון הבא ההעברה ואנחנו רצים"), והפורטל מחכה ליום שהכסף זז.
רק אחרי שהתשלום עבר והפורטל אושר. הצעה שלישית נפרדת, בזמנה.